<h1>ארחות חיים דין הרואה בהמת חבירו רובצת תחת משאה סימן ב'</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
השונא הנאמר בתורה לא מאומות העולם הוא אלא מישראל. והאיך יהיה לו לישראל שונא מישראל והכתוב אומר לא תשנא את אחיך וגומר אמרו חכמים שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשנאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו. ואע"פ שעדין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק ולטעון עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישתהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל י"י ומאמינין בעיקרי הדת שנאמר אמור אליהם חי אני נאם י"י וגו'. ודרשו ז"ל על פסוק עזוב תעזוב עמו מכאן לצער בעלי חיים שהוא מן התורה בכל מקום ואפילו בהמת גוי ומכאן אוסרין הרבה מן החכמים למרוט האוזים לפי שיש שעושה בהן חבורה ונפיש בה צערא אבל באגפים ליכא איסורא כ"כ וכתב הרמנ"ע בתשובה י"ל שמותר לתת ביצים תחת התרנגולת כדי שיתחממו ויצאו מהן אפרוחים והראיה מדאמרינן מושיבין שובכין לתרנגולין (בי"ט) [בי"ד בניסן] אבל לא בחולו של מועד ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואפילו מי (שיש לו) [שסבירא ליה] צער בעלי חיים מן התורה דוקא בידים אבל זה אתי ממילא ויש שנהגו איסור ונראה שאין בזה משום אמירה לגוי ע"כ.
